להתחבר לסופריםשקוף.png

"היי, מישהו שומע אותי"

ספרה של

 אורית עריף

אורית עריף מאיירת ואמנית קומיקס, נולדה בשנת 1971 בקיבוץ רוחמה וחיה כיום בקריית טבעון עם בן זוגה ושני ילדיהם. לומדת כעת בתוכנית לתואר שני בבצלאל.

עבודותיה התפרסמו בעיתונים ובכתבי עת והוצגו במוזיאונים ובגלריות שונות. זהו ספרה הראשון.

תקציר

אשה מטבעון, בדיכאון, סובלת מבעיית פריון - נשמע כמו אחת מאותן בדיחות קטנות שאורית עריף נוטעת בנדיבות בקומיקסים שלה. אבל זו לא בדיחה, והאשה הזאת איננה יציר דמיון. היא בשר ודם, חצוצרות ונפש, והיא היוצרת המוסרת בידי הקורא לא רק את סיפור חייה אלא את עצמה, ברגעיה הלא הרואיים ובזוויות בלתי מחמיאות.  

פורטרט.jpg
כריכה קדמית.jpg
 

"בתור רומן גרפי של אשה דיכאונית, כמויות ההומור שיש ב"היי, מישהו שומע אותי" עשויות להפתיע. גם כשהיא מספרת על הרגעים הכי קשים, או מתארת רגעים נטולי תקווה ואופק, מצליחה עריף לשלב בדיחות קטנות, טקסטואליות או ויזואליות, שהופכות את הקריאה לקלילה יותר, מהנה יותר, גם אם לא פחות מורכבת."
נירית אנדרמן, הארץ

"המאיירת הנערצת אורית עריף מפתיעה אותנו ב"יומן גרפי", כהגדרתה, יצירה פרי מכחולה שהיא ספר נדיר בנוף המקומי, בעזרת הקו המובחן והייחודי שלה, וכישרון הסיפור הטבעי, היא משוטטת איתנו דרך התבגרותה בקיבוץ וההתמודדויות השונות של הבגרות בעיר - מהיותה ילדה בעצמה ועד הפיכתה לאמא. לאורך כל הסיפורים והשנים נשזר חוט שחור אחד — הדיכאון, קודר ומר, שהמדיום שובה הלב של הקומיקס מאפשר לעדן ולרכך אותו, ובעיקר להעביר רגש במקום שבו המילים פשוט לא מספיקות."
רן בן-נון, ידיעות אחרונות

 

"בלעתי את היומן-קומיקס שלה בשקיקה. מפתיע להיווכח איך היא מצליחה לפתוח את חלונות חייה לרווחה בנדיבות כזאת, באיוריה ובמלותיה, שאי-אפשר שלא לצלול איתה פנימה ולשמוח, להתעצב, להתפעל ולהיגנב – בדיוק כמו להכיר חברה חדשה, ולהתאהב. כן, בהחלט."
עטרה אופק, 
מעריב