• חיים שלמים

    75₪
    אסופת סרטים
    תקף לחודש אחד
    • שמוניסטים
    • עד קצה הזריחה
    • הגלויה האחרונה
    • צפייה בשלושת הסרטים ובשיחות הזום עם היוצרים

אסופת סרטים - "חיים שלמים"

האם אנשים בעשור התשיעי והעשירי של חייהם חשים זקנים? איזו פרספקטיבה מביא הגיל על חייהם? שלושה סרטים מעניקים התבוננות יוצאת דופן, מרגשת, ולא נטולת הומור בזיקנה. גיבורי הסרטים שובי לב, חייהם היו מרתקים (ועודם מרתקים, אם כי באופן שונה). סיפורם של גיבורי הסרטים גורם לצופים לשוב ולהרהר על החיים עצמם ועל משמעות הבחירות שאנחנו עושים במהלך חיינו. 

מיד לאחר הרכישה יגיע אליך מייל עם קישור לדף הסדרה. בדף הסדרה ניתן למצוא את שלושת הסרטים ושלושת השיחות. ניתן לצפות בסרטים בכל זמן שנח לך למשך חודש מיום הרכישה.

הסרטים והשיחות בסדרה

"שמוניסטים" 

והקלטת השיחה עם היוצרת לינה צ'פלין.

Copy of poster final-page-001.jpg
4281545915.webp

"אני לא מרגישה זקנה, אני מרגישה אשה צעירה שקרה לה משהו שאינו נתן לתקון"
כך כותבת יוליה וינר, אחת מגיבורות הסרט, בקובץ שיריה "כסף, זיקנה ומוות".
בשנת 2025 מספר האנשים מעל גיל 80 יהיה פי 10 מהיום, כלומר היום מדובר על 13 מיליון וב- 2025 נגיע ל- 135 מיליון. ללא ספק העתיד נמצא אצל הזקנים. "אבל איך מרגישים אנחנו, בני השמונים – ה"שמוניסטים?" שואלת הבמאית לינה צ'פלין בת ה- 82.
זה המסע הכפול של הבמאית בנפתולי זקנתה יחד עם שלושת גיבורות הסרט שלה – יוליה וינר בת ה- 80, נעמי פולני ודליה גולומב בנות ה- 89.

הגלויה האחרונה

והקלטת השיחה עם היוצר סילבן ביגלאייזן.

הגלויה_האחרונה.jpg
Sylvain Biegeleisen photo good.jpg

" למה הסכמת לעשות את הסרט הזה?", שאלתי את אמי והיא ענתה: "כי חשבתי שככה יהיה לי בן". כך נפתח סרטי "הגלויה האחרונה".
הסרט מתרחש באנטוורפן שבבלגיה, עיר הולדתי. הוא מגולל את סיפור היחסים הכאובים בין אמי בת ה-87 לביני, הבן שסבל כל חייו מהשתיקה ששלטה בחיי המשפחה שלנו. שתיקתה של אימי עמדה תמיד כחיץ בינינו. היא כיסתה על סודותיו של הסיפור המשפחתי שלנו, שראשיתו בימי השואה. את חלקו של הסיפור גיליתי בהיותי בן עשר והוא יצר אצלי מאגר של ריחוק, כעסים והאשמות כלפי אימי.
הסרט מהווה עבור שנינו ניסיון ראשון - ואחרון - לשבור את השתיקה. נכונותה של אימי לשוחח איתי על נושאים אינטימיים ורגישים, שמעולם לא שיתפה אותי בהם קודם לכן, בחופשיות מוחלטת, תוך התעלמות מנוכחות המצלמה, יוצרת מסמך מרתק ורגשי, הן במישור של יחסי אם-ילד והן בזה של מצלם-מצולם. האינטימיות הזו אפשרה לי לשרטט את דיוקנה של אימי כאישה מורכבת, אך מרשימה. אולם מעבר להיותו פורטרט של יחסים בין אם ובנה המבקשים תיקון, הסרט נוגע בשאלות רחבות יותר של יחסי הורים וילדים, זיכרון, אשמה וזקנה, על רקע מלחמת העולם השנייה וההשפעה שהייתה לה על חיי הניצולים – ועל חיי ילדיהם.    

 

"עד קצה הזריחה"

והקלטת השיחה עם היוצר סילבן ביגלאייזן.

עד קצה הזריחה פוסטר.jpg
Sylvain Biegeleisen photo good.jpg

אמו של הבמאי סילבן ביגלאייזן היא בת 95, אך בתוך ראשה היא עדיין בת עשרים - צוחקת, מעשנת, שרה ומנשקת. היא מרותקת למיטה, והוא מבלה לצדה שעות של קרבה, הנעות בין צלילות מוחלטת ודעתנית לבין רגעים של אובדן זיכרון, שבהם היא משתמשת בשפה אחרת: שפת הליטוף. סרט שופע הומור, שמחה ואופטימיות, גם כשהוא נוגע באפשרות הפרידה הקרובה. "אני תמיד נלחמת", אומרת האם. "תמיד יש משהו ששווה בעבורו להחזיק מעמד". 
"עד קצה הזריחה"  זכה בין היתר בפסטיבל דוקאביב 2015 כסרט הטוב ביותר וגם פרס הבימוי ע"י מבקרי קולנוע אירופאים וים-תיכוניים.

  • חיים שלמים

    75₪
    תקף לחודש אחד
    • שמוניסטים
    • עד קצה הזריחה
    • הגלויה האחרונה
    • צפייה בשלושת הסרטים ובשיחות הזום עם היוצרים