"בית אהבה" הוא סיפורה הלא ידוע של הדודה רבא שלי באטה ברגר ושל בית הילדים "אהבה" אותו היא ניהלה בברלין בשנים 1922-1935. זהו סיפור על אומץ לבה ותעוזתה להציל בתחילת שנות ה-30 את "ילדיה" מגרמניה הנאצית. ב-1933 כותבת באטה "לילדים יהודים בגרמניה אין עתיד" ומתחילה במבצע יוצא דופן להעביר את כל ילדי בית האהבה ל"בית אהבה" חדש, אותו הקימה עבורם במפרץ חיפה.  זהו סרט על זיכרון, על תקווה ועל אשה אחת קטנה בעלת חזון, אשר קראה את המציאות בברלין של שנת 1933 בניגוד לכל הסובבים אותה. אבל, בעיקר, זהו סרט על האהבה שהיתה תמיד התמצית של הבית ברחוב אוגוסט 14-16 שבברלין.  בסרט משולבים ראיונות עם ילדי "בית אהבה", שכבר אינם ילדים, סרטי ארכיון נדירים ומונולוגים המשוחקים על ידי השחקנית הגרמניה נעמי קראוס, בין חדריו של "בית אהבה" שעד היום עומד על תילו, ריק ושומם, בברלין